תלונת פיקוח הוגשה ל- BaFin נגד Sparkasse an Volme und Ruhr!
התובעת נגד Sparkasse an Volme und Ruhr בתיק ארתור לוי הגישה תלונה רגולטורית לרשות הפיקוח הפיננסית הפדרלית (BaFin) וביקשה מ-BaFin לפתוח בחקירה נגד בנק החיסכון:
– חשד להפרת סעיף 25א' לחוק הבנקאות הגרמני (KWG) באמצעות מידע כוזב בנוגע לחשבונותיהם של ארתור לוי וסימסון כהן, ניהול רישומים לקוי וארגון עסקי לקוי;
– הטעיית סוכנויות ממשלתיות באמצעות הצהרות כוזבות באופן מוכח בנוגע להשמדת חשבונות בנק (סימסון כהן, 1963);
– אי עמידה בחובות בטיפול בנכסים רדומים, ובפרט כלפי יורשים;
– מבני ציות וגופי בקרה לא מספקים, כמו גם היעדר חקירה של פשעי הנאצים.
בעקבות פסיקת בית המשפט האזורי העליון של האם, צפו מסמכים נוספים, המוכיחים כי בשנת 1963, ה-Sparkasse an Volme und Ruhr סיפקה גם מידע כוזב בנוגע לסבא רבא של התובע, סימסון כהן, בנוגע לחשבון הבנק שלו באותו בנק חיסכון, והגישה לרשויות את הטענה השקרית באופן מופגן כי מסמכי החשבון הופצצו או הושמדו. לפיכך, בנק החיסכון הסתיר באופן שיטתי את האמת בנוגע לפיקדונות הבנק היהודיים שהופקעו.
מסיבה זו, הוגשה תביעת פיצויים לבית המשפט האזורי העליון של האם ב-27 במאי 2025, כך שהממצאים החדשים יוכלו לאפשר פתיחה מחדש של ההליכים בערכאה שנייה. המסמכים החדשים הראו כי Sparkasse an Volme und Ruhr סיפקה במכוון מידע כוזב לגופים אחרים. עם זאת, בית המשפט האזורי העליון של האם הניח כי סבו של התובע ובעל החשבון, ארתור לוי, היה יכול לקבל מידע נכון לאחר ייסוד הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. עם זאת, המסמך שהתגלה לאחרונה מראה כי ארתור לוי בוודאי היה מקבל מידע כוזב על חשבונו אילו היה יוצר קשר עם Sparkasse. לכן, טענת ההתיישנות אינה נאמנה ואינה חוקית. יתר על כן, נטל ההוכחה משתנה באופן סופי; על Sparkasse להוכיח כי סיפקה מידע אמיתי על חשבונו של ארתור לוי, דבר שהיא נכשלת בו.
הודעת עיתונות מיום 7 במאי 2025: פסק דין של בית המשפט האזורי העליון של האם
לאחר הדיון, ציפינו שהערעור שלנו יידחה, אך בכל זאת אנו מאוכזבים מאוד. בית המשפט האזורי העליון של האם אישר את טענת ההתיישנות של Sparkasse Hagen (Sparkasse an Volme und Ruhr) בתיק הפקעת יתרת הבנק של ארתור לוי בתקופת הנאצים. בית המשפט האזורי העליון דחה את התביעה וגם דחה את רשות הערעור, בטענה כי לא הייתה הפקעה ולא בעיה משפטית מהותית. זאת למרות קיומן של ראיות לחשבון ולמקרה הנוגעות בבירור להעברות נכסים שנגרמו עקב רדיפות הנאצים. מסיבה זו, ערעור על אי-קבלה יוגש לבית המשפט הפדרלי לצדק בבקשה לקבלת רשות ערעור; יש לברר את הסוגיות המשפטיות ברמה הגבוהה ביותר.
פסיקת בית המשפט האזורי העליון של האם מתעלמת מאחריותו ההיסטורית של בנק החיסכון האגן וסותרת את העיקרון לפיו עוול נאצי אינו יכול להיות כפוף לחוק התיישנות. ארתור לוי, סבי ואזרח שוויצרי, היה קורבן לפשע נאצי בשנות ה-30 כאשר נדחתה ממנו תשלום יתרתו הלגיטימית בבנק החיסכון האגן. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצידי וגם מצידי כצאצא להשיג מידע על החשבון, בנק החיסכון נותר לא פעיל. יתר על כן, בנק החיסכון הכחיש שוב ושוב את קיומו של חשבון הבנק עד להגשת התביעה וממשיך לסרב לשחרר מידע רלוונטי עד היום.
לא לי ולא לבעל החשבון ניתנה מעולם הזדמנות הוגנת להגיש תביעות על יתרת הבנק, ולכן טענת ההתיישנות היא גם מגונה מבחינה מוסרית וגם בלתי חוקית.
התנהלותה של Sparkasse Hagen לפני המשפט נותרה מכרעת.
פסק הדין שניתן היום לא רק מתעלם מהחובה לבצע פיצויים, אלא גם שולח מסר קטלני: הוא מרמז כי שתיקה מוסדית בנוגע לפשעי הנאצים ושלילת שקיפות יכולה להיות מתוגמלת. זה סותר את סיבת קיומה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, המכירה בחקירה ובתיקון פשעים של הנאציזם כבעלי עדיפות והכרחיים.
לכן, יש לברר בדרג הגבוה ביותר את שאלת תקופת ההתיישנות של פיקדונות בנקאיים שהוחרמו בתקופת הנאצים ואת אחריות קופת החיסכון.
תיקון להודעה לעיתונות של בית המשפט האזורי העליון של האם מיום 07.05.2025 :
בהודעה לעיתונות מיום 7 במאי 2025 , בית המשפט האזורי העליון של האם מניח כי תקופות ההתיישנות נקבעות כה ארוכות "שגם לאלו שנפגעו מעוול נאציונל-סוציאליסטי יש הזדמנות הוגנת לטעון את תביעותיהם בזמן לפני תום תקופת ההתיישנות. הדבר חל גם על המקרה הפרטני שהוכרע כאן…"
עלינו לתקן את האמירה הזו של בית המשפט האזורי העליון של האם. רק בנובמבר 2019 נודע לתובע ממסמכי הארכיון הפדרלי השוויצרי כי לסבו ארתור לוי היה חשבון ב-Sparkasse Hagen, שהוחרם ממנו בתקופת המשטר הנאצי והתשלום נדחה בהתאם. לפיכך, לא בעל החשבון ולא התובע יכלו לטעון את תביעותיהם ליתרה בבנק בזמן לפני תחילת תקופת ההתיישנות; אלו הן עובדות הרשומות וידועות לבית המשפט האזורי העליון של האם. עקב התנהלותה של Sparkasse Hagen לפני המשפט, אשר הכחישה את קיומו של החשבון עד להגשת התביעה בשנת 2020, גם טענת ההתיישנות אינה חוקית (תום לב).
נימוקים בכתב לפסק דינו של בית המשפט האזורי העליון של האם מיום 7 במאי 2025בנימוקים הכתובים של פסק דינו מיום 7 במאי 2025, בית המשפט האזורי העליון של האם לא התחשב בעובדה המשמעותית הבאה בקבלת החלטתו:
1. משרד המסחר בוולמה אנד רוהר הכחיש את קיומה של יתרת הבנק של ארתור לוי פעמיים בכתב לתובע לפני הגשת התביעה – בניגוד למסמכים – (לא היה קיים חשבון);
2. יתרת הבנק הוחרמה למימון ארגז המלחמה בתקופת המשטר הנאצי;
3. לא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות האזרחית של 30 שנה עבור כך
אין להחיל את פשעי הנאצים, במיוחד לאא) בנק החיסכון לא סיפק לוולמה ורור כל הוכחה יעילה לכך שחשבון הבנק של ארתור לוי נסגר (מכתב סיום הסכם וכו') – לפיכך, קשרי העסקים עם בנק החיסכון טרם הסתיימו.
ב) התובע נודע על קיומו של החשבון רק בנובמבר 2019
ג) על פי המחקר הפדרלי "קרנות השפעה חברתית" שהוזמן על ידי הממשלה הפדרלית (Schalast and Partner Law Courts at Law, 2021, ראה נכסים רדומים ), בנק החיסכון של Volme and Ruhr היה מחויב להשתמש בכל ערוצי התקשורת כדי לאתר את יורשיו של בעל החשבון ארתור לוי לפני תום תקופת ההתיישנות.
ד) טענת ההתיישנות עקב מידע כוזב אודות יתרת החשבון (לפני הגשת התביעה) מהווה הפרת תום לב (בלתי חוקית).
השופטים בבית המשפט האזורי העליון בהאם: אלמר למקן (במרכז), ד"ר טלוג ג'נרל.
קורטמן, ד"ר Züllighoven מקור: Süddeutsche Zeitung / 7 במאי 2025
אנשי הסאה פשטו על רכושו של סימסון כהן בהוהן גראבן 2 בהאגן ( כיום וולמה האוס, צפון מערב אנגליה ) בשנות ה-30, הרסו את הרהיטים, זרקו את הפסנתר לוולמה , ירו בכלב והכו באכזריות את סימסון כהן . לאחר מכן הוא נאלץ להימלט עם משפחתו לברן, שוויץ, שם מת מפצעיו שנגרמו בתקיפה. הנכס בהוהן גראבן 2 נרכש על ידי עיריית האגן (הפקעה) ונמכר לאנשים פרטיים באמצעות אנשי קש.
בשל החוק הצבאי של בעלות הברית, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ניהל משרד הפיצויים של עיריית האגן משא ומתן עם יורשי סימסון כהן בנוגע לפיצוי על הרכוש שהופקע. את היורשים ייצגה הקהילה היהודית של דורטמונד. עם זאת, לא הושג הסדר בעל תוקף משפטי; ההסכמה הנחוצה בכתב של מועצת העיר הייגן עדיין חסרה היום. ההיסטוריון הראשי של העיר האגן לא יכול היה לעזור גם בעניין זה. צאצאו של סימסון כהן, המתגורר בשוויץ, יגיש אפוא בקשה לקבלת מידע על מנת לברר האם ישנה הסכמה בכתב של מועצת העיר.
תיק משפטי נוסף התלוי ועומד בבית המשפט האזורי העליון של האם (נורדריין-וסטפליה) עוסק בהפקעת יתרת הבנק של ארתור לוי, חתנו של סימסון כהן, בחנות Sparkasse Hagen לשעבר בתקופת הנאצים בשנות ה-30 (כיום Sparkasse an Volme und Ruhr ). גם לסימסון כהן וגם לארתור לוי היה חשבון בנק בספארקסה האגן. לסימסון כהן היה גם חשבון ניירות ערך , שגם הוא הוחרם. תיק משפטי זה קשור גם למחקר על נכסים רדומים (קרן ההשפעה החברתית) שהוזמן על ידי הממשלה הפדרלית. ניכר שם כי בנקי החיסכון הגרמניים לא מילאו כראוי את חובתם לנהל חשבונות של נכסים רדומים (מה שמכונה "חשבונות רדומים"); על בנק להשתמש בכל ערוצי התקשורת כדי לאתר את יורשיו של בעל החשבון. ניתן להניח שעדיין קיימים כמה מיליארדי יורו של "חשבונות רדומים" בגרמניה. עם זאת, ה-Sparkasse Hagen (zu Volme und Ruhr) מעולם לא ערכה חקירות כלשהן בנוגע לצאצאים אפשריים של ארתור לוי שיכלו להגיש תביעות על יתרת החשבון. אפילו לאחר קשר עם צאצא של ארתור לוי, ה"ספארקאסה אן וולמה אונד רוהר" לא עשתה מאמץ ליזום שיחה עם הצאצא.
בהקשר למחקר הנ"ל על נכסים רדומים, ישנם כיום ניסיונות של קופות החיסכון שלא לדווח עוד על חשבונות אישיים בהתאם לחוק חופש המידע (IFG) NRW . עם זאת, המומחים שמעו דוחים את השינויים הללו ב- IFG NRW .
המקרה של סימסון כהן וארתור לוי מראה בבירור שעוול נציונל-סוציאליסטי חייב תמיד להיות בר צדק ושהמדינה הגרמנית נותרה מחויבת לבצע עבודות חינוכיות בקשר עם הפקעת נכסים יהודים. לצדק אין תאריך תפוגה.
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה תמיד ייחסה עדיפות מיוחדת לפיצוי המוסרי והכספי של העוול שביצע המשטר הנאצי. כעת יש לעקוב אחרי מילים פעולות.
ב-Westfalenschau מה-9 באוגוסט 1995 פורסם מאמר שבו ברור ש-Sparkasse Hagen (Sparkasse an Vollme und Ruhr) שומרת בארכיונה תיקים בעלי ערך היסטורי ונפיץ על הפקעת חשבונות השייכים לתושבים יהודים של האגן.
לפיכך התבקשה Sparkasse Hagen לבדוק את התיקים הללו. עד היום לא ניתנה גישה. Sparkasse Hagen אף הגישה בקשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בארנסברג שלא לשחרר את התיקים בהתאם ל-IFG NRW ( בקשת Sparkasse Hagen) , בטענה, בין היתר, כי הבקשה לשחרור התיקים אינה מדויקת מספיק (דרישת ספציפיות) וכי נתוני הלקוחות של בעלי החשבון היהודים מוגנים בשל סודיות בנקאית.
טיעון כזה אינו מובן לחלוטין ומייצג לעג לקורבנות ההפקעה היהודים בתקופת הנאצים. גם לבעלי החשבון היהודים וגם ליורשים יש אינטרס בשקיפות מלאה לגבי מה שקרה לנכסים שהופקעו, וכן אינטרס בפיצוי הולם. לא ניתן להחיל חשאיות בנקאית במקרים אלו!

לא מספיק לחגוג את הניצולים פעם בשנה. המרוויחים מהרציחות נמצאים בינינו ובית המשפט האזורי העליון פוסק כאילו היה מדובר בתיק אחריות. כריסטוף הובנר, סגן נשיא בכיר של הוועדה הבינלאומית לאושוויץ , אמר לעיתון בילד: "התנהגותו של בנק החיסכון האגן וניהולו האחראי הן שערורייתיות".
2 תגובות
Ich finde es skandalös, wie sich die Banken der Verantwortung entziehen. Es darf nicht sein, dass Gelder aus der Nazizeit, nicht dem rechtmässigen Erben, zugesprochen wird.
Der vorliegende Fall, in dem sich die Sparkasse Hagen-Volme weigert, das Vermögen eines jüdischen Bürgers beziehungsweise seiner Erben herauszugeben, stellt einen beispiellosen Vorgang dar, der sowohl moralisch als auch rechtlich in höchstem Maße bedenklich ist. Nach der herrschenden Meinung in der Rechtsprechung könnte ein solches Verhalten durchaus als banden- und gewerbsmäßiger Betrug qualifiziert werden. Die Sparkasse war nie Eigentümerin dieses Vermögens, sondern lediglich dessen Verwalterin und Besitzerin. Eigentümer waren und sind allein die ursprünglichen Vermögensinhaber – in diesem Fall die jüdischen Großeltern – sowie ihre Erben und heutigen Anspruchsteller.
Rechtliche Grundsätze sind klar definiert
Ein Besitzer, der ohne Rechtsgrund in den Besitz fremden Eigentums gelangt, kann nicht durch bloßen Zeitablauf oder Nutzung zum Eigentümer werden. Dies gilt insbesondere dann, wenn dem Eigentümer das Eigentum nie wirksam entzogen wurde und die Erben zu keinem Zeitpunkt über den Verbleib oder die Existenz des Vermögens informiert wurden. Die rechtlichen Grundlagen dazu sind im deutschen Zivilrecht klar geregelt. Insbesondere § 985 BGB verleiht dem Eigentümer einen Herausgabeanspruch gegen den unrechtmäßigen Besitzer.
Finanzielle Dimension und Eigenkapitalrendite
Laut Schätzungen könnte der heutige Wert des einbehaltenen Vermögens – unter Berücksichtigung der jahrzehntelangen Nutzung durch die Sparkasse als Eigenkapital – auf etwa fünf Millionen Euro angewachsen sein. Sparkassen erwirtschaften auf ihr Eigenkapital regelmäßig Renditen von 20 bis 40 Prozent. Dieses Vermögen wurde somit über Jahrzehnte hinweg ertragreich genutzt – allerdings ohne jegliche Information oder Beteiligung der rechtmäßigen Eigentümer.
Moralische Verantwortung und gesellschaftliche Folgen
Dass eine öffentliche Institution wie eine Sparkasse – die in besonderer Weise dem Gemeinwohl verpflichtet ist – eine solche Haltung einnimmt, ist ein Skandal größten Ausmaßes. Besonders schwer wiegt dieser Fall in Anbetracht der historischen Verantwortung gegenüber jüdischen Mitbürgerinnen und Mitbürgern in Deutschland. Die oft zitierte Staatsräson zum Schutz jüdischen Lebens in Deutschland wird ad absurdum geführt, wenn genau diese Menschen nach Jahrzehnten noch immer um ihr Eigentum betrogen werden.
Aufruf zur Aufarbeitung und rechtlichen Wiedergutmachung
Die Sparkasse Hagen-Volme wäre gut beraten, das Vermögen unverzüglich an die rechtmäßigen Erben herauszugeben. Es wäre angemessen, dieses Vermögen rückwirkend als geduldetes Darlehen zu bewerten und es mit mindestens neun Prozent Zinsen zu verzinsen. Gleichzeitig sollten betroffene Bürgerinnen und Bürger künftig dafür sorgen, dass ihre Erben durch ein klar formuliertes Testament bei Amtsgerichten benannt sind – einschließlich aktueller Kontaktdaten und gegebenenfalls eines Nacherben.
Vertrauensverlust und Konsequenzen
Es stellt sich die grundsätzliche Frage, wie viele Sparkassen noch immer über namenlose Vermögenswerte verfügen und es versäumt haben, die rechtmäßigen Eigentümer zu ermitteln. Ein solches Verhalten beschädigt das Vertrauen in öffentlich-rechtliche Kreditinstitute nachhaltig. Es wäre ein deutliches Signal, wenn Bürgerinnen und Bürger überdenken würden, ob ihre Gelder bei Institutionen gut aufgehoben sind, die in solchen Fällen keine Bereitschaft zur Aufarbeitung zeigen.
Schlussgedanken
Dieser Fall verdeutlicht auf schmerzhafte Weise eine Doppelmoral in unserem Land. Einerseits wird mit Worten beteuert, wie wichtig die Aufarbeitung der Vergangenheit und der Schutz jüdischen Lebens ist, andererseits erleben Betroffene weiterhin strukturelles Unrecht. Es bleibt zu hoffen, dass die Betroffenen zu Lebzeiten Gerechtigkeit erfahren und nicht erneut einer kaltherzigen Verwaltungspraxis zum Opfer fallen.
In diesem Sinne,
mit der Hoffnung auf Einsicht, rechtliche Klarheit und moralische Größe
M.