א היסטוריה

בהתבסס על מחקר של אמן האגן דיטמר שניידר, צאצאיהם של סימסון כהן (סבא רבא) וארתור לוי (סבא) מצא ראיות בארכיון הפדרלי של שוויץ בברן בנובמבר 2019 לכך שסימסון כהן העביר נדוניה לחתנו של ארתור לוי עבור נישואיו לבתו של אז ארנה האג'נקאסה (North) Sparkasse, כעת Volme und Ruhr ) (תחילת שנות ה-30); הנדוניה הייתה נדיבה וייצגה סכום נכבד.

ארתור לוי היה אזרח שווייץ והתגורר בברן, שוויץ. בשל תקנות המט"ח המפלות בגרמניה בשנות ה-30, סירב לשלם את יתרת הבנק שלו לשווייץ. ארתור לוי ניסה לשווא באמצעות משרד החוץ השוויצרי (כיום EDA) ושגרירות שוויץ דאז בברלין לגרום לשווייץ להתערב מול הרשויות האחראיות בגרמניה כדי שניתן יהיה להעביר את האשראי. עם זאת, משרד החוץ השוויצרי ביקש מארתור לוי להוכיח כי הוא זקוק לכספו עקב מצב חירום (מקרה קשה).

ב. יצירת קשר עם חניה

לפיכך, Sparkasse an Volme und Ruhr נשאלה בכתב על ידי הצאצא בנובמבר 2019 אם לארתור לוי עדיין יש יתרה בנקאית. בניגוד לתיקים הקיימים, ה-Sparkasse הכחישה זאת במפורש ורק אישרה שקיים חשבון לאחר שהצאצא הגיש תביעה לבית הדין האזורי בהגן. בהקשר זה נמצאו קבצים נוספים על מלאי יתרת החשבון גם בארכיון המדינה הגרמני (כולל ארכיון המדינה של מינסטר).

ג. תלונה

בשל תגובת קופת החיסכון לפיה אין חשבון, הגיש היורד לבית הדין האזורי האגן תביעה לקבלת מידע והטבות בגין יתרת הבנק של ארתור לוי. בתגובתה לתביעה אישרה הספרקאס שהאיזון היה קיים בשנות ה-30; עם זאת, הועלתה התנגדות ההתיישנות (חוק המרת מטבע, תקופות התיישנות במשפט האזרחי).

בנק החיסכון גם ציין כי חשבונו של ארתור לוי נסגר ב-1937, אם כי אין לכך ראיות על הכתב. הספרקאס גם ציין כי לא ניתן עוד למצוא את התיקים הרלוונטיים עקב הפצצת בעלות הברית; טענה זו הופרכה מאז על ידי היסטוריון. הארכיון של מה שהיה אז Sparkasse Hagen שרד את ההפצצה ללא פגע.

בית המשפט האזורי בהגן דחה את תביעתו של הצאצא בפסק דינו מיום 11 בדצמבר 2023, בעיקר בעקבות טיעוני ספרקאס.

בית המשפט האזורי בהגן עלה לאחרונה לכותרות עקב זיכוי במשפט הנאצי נגד סיארט ברוינס .

הצאצא הגיש ערעור לבית הדין האזורי העליון של חאם (נורדריין-וסטפאליה). בדיון בערעור ב-26 במרץ 2025, בית המשפט האזורי העליון (OLG) בחן את תקופת ההתיישנות של התביעות נגד Sparkasse Hagen (an Volme und Ruhr) והגיע למסקנה בהערכה ראשונית כי תקופת ההתיישנות כנראה פגה. בקשותיו של התובע (גישה לתיקים, פיצויים) לא היו נתונות עוד לעיון נוסף. פסק הדין הסופי צפוי ב-7 במאי.

ד. נכסי חקירה

הספרקאסה האגן (וולמה ורוהר) מעולם לא ערכה שום מחקר על צאצאים אפשריים של ארתור לוי שיכולים לתבוע את יתרת החשבון. גם לאחר שצאצאו של ארתור לוי יצר עמו קשר, Sparkasse an Volme und Ruhr לא עשה מאמץ לדבר עם הצאצא.

עם זאת, המחקר על נכסים רדומים (קרנות השפעה חברתית) שהוזמן על ידי הממשל הפדרלי מבהיר שיש להשתמש בכל ערוצי התקשורת האפשריים כדי לאתר יורשים לפיקדונות בנקאיים.

מחקר זה גם מראה שעד לנקודת זמן זו, הבנקים הגרמניים עדיין מחויבים לחשוף את הרישומים החשבונאיים שלהם לגבי נכסים רדומים.

ניתן להניח שיש כמה מיליארדי אירו ביתרות במה שנקרא "חשבונות שינה" בגרמניה.

ה. הערכה משפטית

בתיק המשפטי נגד Sparkasse Hagen (an Volme und Ruhr), המטרה היא להבהיר על איזה צד מוטלת נטל ההוכחה מה בדיוק קרה ליתרת הבנק של ארתור לוי לאחר חסימת היתרה, איזה סכום עדיין זמין, ומי צריך לשאת בתוצאות של חוסר ראיות (מנקודת מבטנו, Sparkasse: אם כסף לא חוקי, זה תמיד קרה לחשבון הבנק הזה בדיוק קרה לחשבון הבנק!).

בפסק דינו מיום 11 בדצמבר 2023, הניח בית הדין האזורי בהגן, בהתבסס על הצהרותיה של ספרקאס, כי חשבונו של ארתור לוי נסגר בשנת 1937 ו/או צומצם בהדרגה, אם כי אין לכך ראיות על הכתב.

גם פסיקתו של בית הדין האזורי בהגן בשאלת הפסקת היחסים החוזיים בין הספרקאס וארתור לוי אינה שלמה. בכל מקרה, קשר חוזי זה לא יכול היה להביא לקיזוז כלשהו של החשבון הנדון. לא צוין דבר על סיום וקופת החיסכון הנתבעת לא הגישה דבר.

לאחר השבת שלטון החוק במה שהייתה אז הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, היו לבנק הנתבע כל סיבה, ונוכח הקשר החוזי המתמשך, כל סיבה לברר את מקום הימצאו של התובע או צאצאיו של ארתור לוי ולעדכן את תוכן קשרי החשבון. חובה לאבטח את מסמכי הבנק הרלוונטיים הייתה קיימת כבר במהלך המלחמה.

בית הדין האזורי בהאגן גם העלה את השאלה האם מדובר בשימוש לרעה בחוק עבור ספרקאס להפעיל את חוק ההתיישנות. בכך, בית המשפט לא רק שלא העריך כראוי את שאלת המשך קיומם של היחסים החוזיים, אלא גם התעלם מהתנהגותה הנתעבת של הספרקאס, במובן של הדוקטרינה הנאצית דאז ועל כן אשמה.

לא ניתן להחיל את הגנת התיישנות על מקרה זה של הפקעה פלילית של פיקדון בנקאי בתקופת הנאצים (התוצאה תהיה בלתי הוגנת ביותר); בשל סעיף 242 BGB, עיקרון תום הלב מופר. לצדק אין תאריך תפוגה.

בכל הנוגע להחלת תקופות ההתיישנות, דויטשה בנק אישר לנו גם בכתב כי פניות לגבי חשבונות שהיו בידי לקוחות יהודים בעידן הנאצי נחקרות תמיד בנפרד בבנק זה וכי אין לתקופות ההתיישנות תפקיד ( אישור מדויטשה בנק ).

התנהלותה של הספרקאס בתקופת הנאצים היא מכרעת; עוול נציונל-סוציאליסטי חייב תמיד להיות בר צדק. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה תמיד ייחסה עדיפות מיוחדת לפיצוי המוסרי והכספי של העוול שביצע המשטר הנאצי. כעת יש לעקוב אחרי מילים פעולות. הפקעת יתרת הבנק של ארתור לוי (סבו של התובע) היא פשע נציונל-סוציאליסטי. בירור ותיקון העוול הנאצי הם סיבתה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. בנקים רבים בגרמניה עדיין מחזיקים בחשבונות השייכים לבעלים יהודים שהופקעו בתקופת הנאצים ( ספרkasse פרנקפורט, בנקים בתקופת הנאצים, נכסים רדומים).

לא ניתן אפוא להגביל את בחינת טענות התובעת נגד ספרקאסה האגן לתקופות התיישנות אפשריות, ללא קשר לעובדה שמדובר בתביעות פרטניות בתיק אזרחי. התנגדותה של הספרקאס לפיה הייתה הזדמנות מספקת לטעון תביעות ביתרת הבנק עד תום תקופת ההתיישנות (1979) סותרת את העובדות. הן בעל החשבון ארתור לוי (אזרח שווייץ, נפטר בשנת 1954) והן התובע כצאצא כבר ביקשו ללא הצלחה מקופת החיסכון למסור מידע על היתרה ולשלם את היתרה. בנק החיסכון האגן סירב לשלם את יתרת ארתור לוי לשוויץ בשנות ה-30 בשל תקנות נאציות מפלות, וב-2020 – לפני הגשת התביעה לבית הדין האזורי בהגן – הודיע ​​לתובע בכתב ובניגוד לתיקים הקיימים שאין קשר עסקי עם ארתור לוי. לפיכך לא ניתנה לתובע הזדמנות הוגנת לטעון את תביעתו ליתרת חשבונו של סבו ארתור לוי בקופת החיסכון; משכך, על פי הפסיקה הקיימת כיום, אין להפעיל את חוק ההתיישנות (תום לב). התנהלות קדם המשפט של Sparkasse Hagen מדברת נגד חוק ההתיישנות.

ו. הוצאה לאור של חוברות יהודים

ב-Westfalenschau של 9 באוגוסט 1995, פורסם מאמר שבו ברור כי Sparkasse Hagen (Sparkasse an Vollme und Ruhr) שומר בארכיון קבצים בעלי ערך היסטורי על הפקעת חשבונות של תושבי האגן היהודים

לפיכך התבקשה Sparkasse Hagen לבדוק את התיקים הללו. עד היום לא ניתנה גישה. Sparkasse Hagen אף הגישה בקשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בארנסברג שלא לשחרר את התיקים בהתאם ל-IFG NRW ( בקשת Sparkasse Hagen) , בטענה, בין היתר, כי הבקשה לשחרור התיקים אינה מדויקת מספיק (דרישת ספציפיות) וכי נתוני הלקוחות של בעלי החשבון היהודים מוגנים בשל סודיות בנקאית.

טיעון כזה אינו מובן לחלוטין ומייצג לעג לקורבנות ההפקעה היהודים בתקופת הנאצים. גם לבעלי החשבון היהודים וגם ליורשים יש אינטרס בשקיפות מלאה לגבי מה שקרה לנכסים שהופקעו, וכן אינטרס בפיצוי הולם. לא ניתן להחיל סוד בנקאי במקרים אלו.